יוגה, קשב וריכוז לילדים

חלק 1

 

כשנכנסתי לגן של מרים (שם בדוי), הבחנתי במבט עייף, שבור ובעיקר מתוסכל. הילדים ישבו מהופנטים מול הטלויזיה ובהו בעוד הפקה משומנת מבית היוצר של ממלכת הילדים. "זו הפעם הראשונה שהם מול הטלויזיה" אומרת מרים, "לא היתה לי ברירה. גשום וקר וכבר שבוע הם לא יצאו לחצר ו....". היא שותקת. חוסר האונים שמלווה את דבריה אינו דבר שבשיגרה. 
אני מתחיל לארגן את החדר לפעילות היוגה השבועית. פתאום אני רואה אותו רץ בין ילדי הגן, ללא הבחנה וכיוון ברור, צועק ומלמל מילים משונות, בתנועות גסות ומאיימות. ירון (שם בדוי) ילד בגיל 4, מימדי גופו גדולים משאר ילדי הגן דבר שגרם לי לא פעם להתייחס אליו כבוגר ואחראי. 
"אתמול ניסיתי להעביר פעילות מחזה פורים לכל הגן, אבל הוא פשוט לא נתן לי. עמד על השולחן ורקע ברגליו, לא הקשיב וברח בכל פעם שניגשתי אליו. שבוע שעבר הוא זרק עלי מסך מחשב. הוא ילד שצריך עזרה של גורם מקצועי שילווה אותו ולא חינוך מיוחד. אבל מה לעשות", היא ממשיכה, "אני חייבת להיות עם עוד 34 ילדים בגן והוא פשוט משתק את פעילות הגן".  
ירון לא מקבל ריטלין עקב נסיון הרסני שהיה להוריו עם הכדור. לעיתים לוקח להוריו למעלה משעה לשכנע אותו להכנס לגן. 

 

הוא משתתף בחוגי הגן (כולל יוגה) אך ללא ליווי צמוד, בשלב מסויים הוא מאבד את הקשב ומתחיל לדבר ואף לצעוק ללא הפסקה, מדבר מילים גסות, נוגע באיברים אינטימיים, קופץ, רץ ואף פוגע ללא כוונה בחבריו. הוא אינו מודע לעוצמת כוחו, לתנועותיו החדות שלא מווסתות ומתועלות יש מימד הרסני. אני אוהב אותו ויחד עם הגננת אנו מנסים למצוא דרכים להפנות את תשומת הלב שלא ולווסת את הכח הפיזי למקום שיש בו העצמה וביטוי לתחושות, ליכולות, לנקודה הפנימית שממקדת אותו בתוך גבולות ברורים ואחראיים. ירון נמצא בתוך קבוצת ילדים ש'אינם מוגדרים', שלעיתים מהווה למעלה מ-20% מילדי הגן ולא שייכים לאבחנה הקלאסית של חינוך מיוחד ולא לקבוצה המנורמלת- נורמטיבית שמהווה את רוב ילדי הגן. 
הפעילות היתה בנושא בעלי כנף כשרוב הפעילות היתה בזוגות. התחלתי בריקוד חופשי על המזרן בכדי לאפשר לפרוק מתח, לשיר שיר פורים ולנשוף על בועות סבון. שילוב של תנועה ונשימה. 
כבר בהתחלה תנועותיו היו מאיימות כלפי חברו למזרן, המרחב האישי שלו נפרץ בגסות בכל פעם מחדש. 
ניסיתי להחליף את בן זוגו למזרן, אך ללא הצלחה. מבטו הרך והמתוסכל חדר אל תודעתי והכריח אותי לחפש דרכים ודפוסי עבודה חדשים על מנת לאפשר לו להשתלב במסגרת הפעילות. 


הזמנתי את מרים הגננת להיות שותפה למזרן ותרגול התנוחות בזוגות. מאותו הרגע הופיע מולי ילד אחר- נוכח בכל תנוחה, מחפש את האתגר ומדגים לכל הילדים, מדייק ומשתדל לשתף פעולה עם הגננת. היא ליוותה אותו, כיוונה, שמרה על קשר מחבק וחם (חיבוק מעודד). מצאתי לנכון לחזק אותו בכל שלב ולאפשר לו להיות במרחב האישי יחד עם מרים. תנוחות שיווי המשקל הציבו מולו אתגר חשוב ומאזן ששמר אותו במיקוד ובקשב בכל התרגול. הדבורה, הטווס, החסידה, הפרפר והגשר בוצעו בשלמות ויחד עם הגננת הם התמסרו לעולם של איזון ומיקוד תוך יצירת אמון ותמיכה.

  

כשהגיעה ההרפיה כבר לא הייתי זקוק למבט או לתשומת הלב המיוחדת וכשהגעתי אליו עם הקערה הטיבטית הוא כבר היה 'שם' - בעיניים עצומות ונינוחות, גוף רפוי ונושם, מתמסר למילים, הצלילים והקשב הפנימי. גופו כמעט ולא נע, שקט ללא אף אחד מצורות ההתנהגות שהופיעו לפני הפעילות. 
כשהנחתי את הקערה על בטנו הרגשתי את הצורך בחיבור אל צליל עמוק ורחב, צליל מרפא והנחתי קערה נוספת. הבטתי במרים הגננת וחייכתי, היא חייכה חזרה ובלי מילים פשוט כמעט ודמעה. "אתה לא יודע כמה שהוא צריך את זה", אמרה. 

 

 

 

במשך חמש דקות תמימות חשבתי על כל פשטות ההוויה שניצבה מולי והוכיחה פעם נוספת שהיוגה מאפשרת יצירת קשר של אמת, ללא ריטלין, ללא עצב או עצבים דרך שימחה, שעשוע וחיפוש מתמיד להיות שם בשבילו ובשביל כולם.
בשביל של כולם, כשהוא בוחר מה שהגוף שלו מאפשר! 

 

 

חלק 2

 

כמו בכל תהליך מאתגר גם המפגש הבא עם ירון סימן בשבילי נקודת מפנה בהשפעה על האקלים המשפחתי ויכולת וויסות השפה ותנועות איברי הגוף. מיד עם כניסתי לגן ניגשה אלי הגננת וסיפרה לי על ריב גדול שהיה במהלך נסיעה משפחתית של ירון הוריו ואחיו. ריב שהתפתח לאלימות וכעס גדול במושב האחורי של הרכב. הוריו של ירון היו אובדי עצות באשר לריסון ויצירת מנגנון שמנתב את האלימות למקום אחר. הוא התפרע ואפשר לזעקה לשמש לו לכלי לקריאת עזרה מהעולם שבחוץ. 
לפתע הוא התיישב בנינוחות עצם את עיניו ונשם מספר נשימות מוגברות ואמר: "אמא, עכשיו אני עושה יוגה ונרגע"! וכך היה. 
הנסיעה המשיכה ללא הפרעות. 
התרגשתי והבנתי עד כמה ההתמסרות שלו הוטמעה וכיצד הוא תיעל את רגשותיו , אסף את עצמו למקום מבטחים, מקום יציב המעביר מסר מרגיע  . 
הוא התיישב על המזרן והחל בפעילות בנושא 'התכנסות החושים'. זוהי פעילות שדורשת הרבה ריכוז ושתיקה . ירון, כבר לא זקוק לגננת. דרך חיזוקים חיוביים, מגע והזמנה נוצרה מערכת יחסים אחרת. התנועות הגסות שלו התעדנו, שתיקה ומבט תמים ונינוח ליוו אותו, הוא נרתם אל תוך הווית פעילות שדורשת המון ריכוז ושמירה על מסגרת ברורה. 
ירון פורח על המזרן ומשמש דוגמה לילדים. כשהגיע ההרפיה הוא נשכב במהירות על הגב וחיכה. למרות שהיה כמעט אחרון עצם את עיניו למספר דקות ופני הילד הרכות התגלו במלוא הדרם. שתי קערות טיבטיות הונחו- אחת על החזה והשניה על הבטן. חיוך קטן התגנב השקט נמתח לעוד מס' רגעים. 
בסיום הפעילות אמרה הגננת: "השבוע כמעט והרמתי ידיים וביקשתי שיעבור בעקבות המלצת משרד החינוך לגן של חינוך מיוחד, אבל", היא עצרה לרגע, "פעילות זו היא ההוכחה שאפשר להשאר במסגרת הגן ע"י תמיכה וליווי מקצועי."
הילדים התפזרו בחלל הגן ממוקדים ושלווים ושיחקו בפינות שונות של הגן.

 

 

 

 


 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

מאמרים נוספים
Please reload

Archive
Please reload

ברצוני להצטרף לרשימת התפוצה ולהתעדכן במשחקים ופעילויות נוספים

הרשמה לניוזלטר שלנו

MEYOGI

055-6665391

מענה טלפוני בשעות 9:00-14:00

© כל הזכויות שמורות לדודו חקימיאן- Meyogi