אבא, תעשה לי יוגה!

February 21, 2018

למעשה זאת הפעם הראשונה שהוזמנתי להעביר פעילות לאבות וילדים.

כבר בבואי לגן הבחנתי כי עומד בפני אתגר לא פשוט. האבות, שחלקם עובדים בעבודת קשות יום (תברואה, בניין, הובלות, אבטחה) וטרודים בפרנסתם ותורתם חלקו מזמנם היקר פעילות יוגה משותפת עם הילדים. 
בזמן שסדרתי את אביזרי הפעילות צפו בראשי מחשבות רבות; מי הם?  האם ישתפו פעולה ? איך מתמודדים עם 30 הורים וילדים? האם אצליח להעניק להם חוויה משמעותית? 
התשובה זינקה בחדות- עצם בואם זה ההישג. שמחתי. 
מספר הרב של המשתתפים הכריח אותי להיות מדויק, קשוב ובעיקר נוכח, הרגשתי שיש צימאון וכמיהה למשהו חדש. התחלתי באמירת שלום משותפת ומיד הבחנתי בהתמסרות הנפלאה של כולם לפעילות, חימום משותף על ידי מגע עם הילד יצר קשר ראשוני והניח את כל החששות שלי מאחור. 

 

היוגה כבר כאן. 

 

הם שיחקו, דגדגו, צפו בילדים, עודדו, תרגלו תנוחות משותפות (עץ, כדור, פרפר, נדנדה, פטרייה), צחקו, ליטפו, נישקו, וחיבקו. לבסוף אפילו שיתפו פעולה בהרפיה משותפת כשליטפו את הילדים עם נוצה ועידנו את עמל כפיהם במגע על פני הילדים ואז, הבחנתי ברגע נצחי של חסד בו האבות עצמו עיניים, הניחו את כפות הידיים על עיני הילדים והקשיבו לצליל הקערה הטיבטית, צליל שאינו מוכר להם והתמסרו לחלוטין לצלילים המדיטטיביים שריחפו בחלל. 
במהלך ההרפיה פתחתי במונולוג שניסה לכוון ולאפשר לאבות להיות עם בנם או בתם בלי קפה שחור, סיגריה, טלוויזיה או טלפון נייד. החיוך שהתפזר בחדר הוביל אותי לעונג, לפתע הרגשתי שאני מכיר כל אחד מהם באופן אישי. 
זה לא עוד מפגש או סדנה חווייתית, אלא זכות אמיתית להיות חלק בחיבור הלא פשוט והכרחי בין אב לילד/ה. 
הם סיימו באמירת שלום, אך לא מיהרו לקום וללכת.....
"בחיים לא הייתה לי אפשרות להיות בסיטואציה כזו עם הבת שלי"...אמר אחד מהאבות 
" לא ראיתי את הבן שלי נהנה כך הרבה זמן" ....חייך אחר
"הייתי רוצה שנשאר כאן עוד קצת בהרפיה, זה ממש מרגיע"... 
 " אולי אתחיל לתרגל בבית"...
ברור לי שמצב כלכלי, בעיות זוגיות או קשר רופף עם הילד לא השתנה בארבעים דקות אבל אולי נפתח כאן משהו חדש, שמכריח את הרגש לדבר ולעדן את הקושי,ואולי אפילו ישנה מעט את סדר העדיפויות והתקשורת בתוך המשפחה- ברכות, הבנה ובעיקר רצון להיות ביחד. וכך, ראיתי לנגד עיני את המהות שלשמה אני מלמד, את יצירת החיבור והקשר בתוך הגוף ובתוך המשפחה. הגננת שיזמה, אבות שלא חששו, הילדים שהיו ילדים ואני, שבאתי להיות. 
לכל אלה אני קורא:
יוגה. 
תודה. 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

מאמרים נוספים
Please reload

Archive
Please reload

ברצוני להצטרף לרשימת התפוצה ולהתעדכן במשחקים ופעילויות נוספים

הרשמה לניוזלטר שלנו

MEYOGI

055-6665391

מענה טלפוני בשעות 9:00-14:00

© כל הזכויות שמורות לדודו חקימיאן- Meyogi